ילדתי. ואחרי שילדתי תכננתי לחזור לעצמי. וכשרציתי לחזור לעצמי גיליתי שזה לא קל. כי רציתי להיות עם בעלי ורציתי להיות עם הילדה ורציתי ליהנות ורציתי להתאמן ורציתי ורציתי ורציתי. ובתור עצמאית, לא יכולתי להזניח את העסק לגמרי והייתי חייבת לעשות פעולות בסיסיות כדי לשמר את העסק.
ומה יצא מכול הבלגן הזה?
שמרוב שרציתי כל כך הרבה דברים – לא הספקתי כלום.
אני יודעת שכול בעלת עסק סובלת מאותם סימפטומים: הרצון לעשות ולעשות ולעשות, אבל אין זמן לעשות את כמה שאנחנו רוצות לעשות, כי כשרוצים לעשות כל כך הרבה, טובעים במשמימות ולא עושים כלום.
אז מה הפתרון?
לרשום. זה הופך את ניהול הזמן ליעיל בהרבה.
רוצה לקבוע זמן לאימון כושר? כתבי ביומן שבין השעה הזאת והזאת אין עבודה – כי את מתאמנת.
רוצה לעשות שיווק לעסק? כתבי ביומן שבאופן קבוע ימי רביעי (או בכול יום אחר) את לוקחת שעה וכותבת הודעות שיווק או מוציאה הודעות ללקוחות.
רוצה לצאת לדייט עם בעלך? קבעו יום מראש (ספונטניות – שלום!) – תעזבו הכול וצאו לדייט…
כשהדברים כתובים הם נמצאים לנו מול העיניים, הם אצלנו בתודעה ואנחנו לא מוותרות עליהם כל כך בקלות. להבדיל, קל מאוד להזניח משימות כשהכול נמצא בזיכרון: קודם כל כי אנחנו שוכחות (כמה כבר אפשר לזכור?), וחוץ מזה, גם אם זכרנו, פתאום אין לנו כוח (כי כבר בזבזנו את כל האנרגיה על דברים אחרים ולא נשאר לנו כוח להשקיע בעצמנו).
ועוד דבר, חיים דינמיים כמובן, ואי אפשר לתכנן הכול מראש, ולפעמים לא יוצא לעשות את מה שרצינו גם אם רשמנו אותו ביומן, אבל במקרה כזה מעבירים את אותו משהו קצת קדימה, והוא עדיין רשום ביומן, ונגיע אליו, מחר או מחרתיים, אבל הוא לא יימחק מהראש…
בהצלחה,
חן