fbpx

"אין לי זמן לנשום, אני כמו עבד בקליניקה, לא נחה, עובדת 6 ימים בשבוע, מרוויחה 20,000 שקל בחודש אבל כל הזמן במינוס"

משפט ראשון ששמעי מלקוחה שהגיעה אליי לפגישת ייעוץ. התחלנו תהליך, גילינו כמה דברים, וזה מה שעשינו:

  • הורדנו את אתר האינטרנט שלה מהאוויר – האתר לא היה רלוונטי, היא שילמה למפעיל המון כסף והוא לא היה שווה את ההשקעה (אני בכלל חושבת שאתר אינטרנט בתחום היופי זה משהו לא רלוונטי ולא יעיל)
  • עשינו סדר ביומן – בחרנו שני ימי חופשה שבהם היא לא תעבוד + יומיים שבהם היא תתחיל לעבוד בצהריים ולא ישר מהבוקר. מאה אחוז עבודה לא בהכרח שווה מאה אחוז כסף. לפעמים צריך קצת לנוח ולאגור אנרגיות בשביל לתת שירות טוב ובשביל לעבוד נכון יותר.
  • למדנו למכור – בהתחלה היא אמרה לי שהיא לא מוכרת ("רק אם הלקוחה מבקשת"), אחרי תקופה היא התחילה להציע מוצרים רלוונטיים מתוך רצון להשלים טיפולים ולהפוך אותם לטובים יותר. המכירות כמובן יצרו הכנסה פסיבית (וזה תמיד נהדר).
  • למדנו איך משווקים לבד – במקום לשלם למישהו על שיווק, היא התחילה לשווק לבד ולכתוב לבד, כשבמהלך הפגישות עבדנו על רעיונות לפוסטים ולקמפיינים. נכון, זה לוקח זמן, אבל מאז השיווק שלה הרבה יותר איכותי ויעיל (כי אף אחד לא עושה את זה טוב כמוה ולאף אחד לא אכפת מהעסק שלה כמוה)

ומה קרה מאז?

קודם כל היא נושמת. רואה יותר את הילדים. יש לה יותר זמן לעצמה. היא לא משלמת לספקים שלא נותנים לה כלום בתמורה. היא יודעת לעבוד לבד. היא מוכרת טוב יותר. היא חזרה לחיות והיא לא מרגישה כמו עבד (וזה הכי חשוב לדעתי).

בקיצור, היא מנהלת את העסק, ולא העסק מנהל אותה.

חומר למחשבה,

חן

דילוג לתוכן