על קטע רגשי ועל התנגדות לשיווק:

בואי נתחיל מהסוף: אם את בעלת עסק מחליטה שאצלה באים רק מפה לאוזן – וההכנסות מהעסק בסדר מבחינתה – וכמות הלקוחות מספקת אותה – הכול מצוין – והפוסט הזה לא נועד בשבילה.

למי הוא מיועד?

לאלה שאומרות לי: "אצלי באים רק מפה לאוזן – בא לי על עוד לקוחות ועל עוד הכנסה – אבל אני לא יודעת ולא רוצה לעשות שיווק".

וואלה. לא רוצה לעשות שיווק. בערך כמו גנן שאומר לי שהוא לא רוצה לשתול פרחים. ושוב, אם ההכנסה בסדר, והלקוחות בסדר, והעסק מתפקד לשביעות רצונך, הכול טוב (מפה לאוזן זה נהדר), אבל אי אפשר גם להתלונן ("אני רוצה להתקדם ולא מצליחה!") וגם "לא לרצות לעשות שיווק!". זה לא הולך ביחד, השניים האלה.

אני לא יודעת למה, אבל להמון קוסמטיקאיות שנפגשתי איתן (ולהמון בעלות עסקים שנפגשתי איתן…) יש מחסום רגשי עם שיווק. כאילו שיש איזה קטע אבסורד כזה בלמכור את עצמך ולספר על עצמך ולהעריך את עצמך (ומכאן בעצם אני שומעת: "אני לא רוצה לעשות שיווק"). נכון. הכי קל זה לא לעשות שיווק, והכי קשה זה לספר שבחים על העסק שלנו, אבל קבלו תגלית קטנה: אם לא נספר – הרבה אנשים לא יידעו.

דמיינו את עצמכן קונות רכב, אפילו שלבעל הרכב יש אינטרס לספר לכן שהרכב הוא רכב מעולה, ואפילו שכל מה שהוא יגיד על הרכב תיקחו בעירבון מוגבל (כי הוא רוצה למכור – אז הוא לא יגיד שהרכב שווה קנייה?!) – אבל עדיין – לא תרצו לשמוע אותו אומר על הרכב דברים טובים? לא תרצו להרגיש שהוא עומד מאחורי המכירה שלו? בטח שתרצו. וגם הלקוחות שלכן רוצות. הן רוצות שתמכרו את עצמכן, שתאמינו בעצמכן, ולא תתביישו להגיד את זה.

וככה זה בשיווק. צריך להגיד. צריך למכור. צריך לעשות. כמו שכתבתי, מפה לאוזן זה אחלה של דבר, אבל במקביל זה משהו מוגבל, וזה מתאים לבעלות עסקים מסוימות. לגבי האחרון (ולגבי רוב בעלות העסקים – נדרש שיווק – ונדרש הרבה.

תעבדו על עצמכן ותלמדו את עצמכן לעמוד מול כולם ולמכור את העסק שלכן – מניסיון אישי – אף אחד לא ייעשה את זה טוב כמוכן.

חומר למחשבה.

חן