מצד אחד, חשיפת המחיר יכולה להביא לרתיעה מסוימת, ואפשר לפספס בגלל זה עסקה. הרי הלקוחה לא יודעת באמת מה היא מקבלת ולפעמים המחיר עשוי להישמע לה יקר מדי. היא שומעת 400 ₪ ונבהלת, ולא מבינה שבטיפול, את מעניקה לה שירות ששווה לה הרבה יותר מ-400 ₪. לדוגמה, 7,000 ₪ שכירות נשמע יקר מאוד, אבל אם בדירה יש 5 חדרים והיא ממוקמת קו ראשון לים והיא במרכז תל אביב, אז וואלה, 7,000 ₪ זה כבר לא כזה יקר. ומהבחינה הזאת שווה לשמור את המחיר לסוף.

מצד שני, השאלה הראשונה שעולה בדרך כלל היא: "מה המחיר?", ולכן כתיבת המחיר בפוסט יכולה לחסוך לנו המון זמן והתעסקות עם לקוחות שהמחיר הזה לא מדבר אליהן. יש כאלה שלא ישלמו 400 ₪, לא חשוב על מה, כי 400 זה לא סכום שהן יוציאו מהארנק (גם עבור טיפול פנים שיהפוך אותן למושלמות),  והסברים והתעסקויות ותירוצים לגבי המחיר יבזבזו לנו המון זמן. אז אומרים מחיר מראש וגומרים עם זה. מי שהבינה שזה שווה, הבינה שזה שווה, ומי שלא הבינה, פספסה.

גם אני מתלבטת בהרבה מקרים (גם בנוגע לעסק שלי וגם בנוגע ללקוחות שלי), ולרוב אני ממליצה לפרסם מחיר רק כשהמחיר הוא מקסימום 350 ₪. כשהמחיר גבוה מזה, ההמלצה שלי היא קודם לפרט בדיוק את ערך השירות ואחר כך לומר מחיר.

למרות זאת, את המחיר שלי לקורס הקרוב אני מפרסמת, למרות שהוא גבוה הרבה יותר מ-350 ₪… ואני עושה את זה כשבדף הנחיתה שאליו אני מפנה רשומים כל הפרטים כולם (כלומר כל מה שהייתי אומרת ללקוחה בטלפון לפני שהייתי מספרת לה על המחיר).

מה שמחזיר אותי להתחלה – לא תמיד יש תשובה חד משמעית, ולפעמים צריך לעשות התאמות לפרסום הספציפי.

מוקדש ממני.

חן