עברתי דירה, וברוב טיפשותי חשבתי שאני יכולה להחליף את המניקוריסטית שלי (שרי – מצטערת). נו, מה לעשות, פשוט הרבה יותר נוח לרדת למטה עם כפכפים ולהיכנס למקום שנמצא מטר הבית, מאשר לנסוע עם הרכב למרכז תל אביב ולעמוד בפקקים ולחפש חניה ולקחת סיכון שאקבל קנס.
אז התלהבתי, קבעתי תור במקום החדש, ירדתי למטה, ונכנסתי בפעם הראשונה.
מה ראיתי שם?
חבורת ילדות לא מקצועיות
מברברות בלי סוף
מדברות לעובדת שלהן בזלזול (הכי הגעיל אותי)
לא מפסיקות לדבר עם עניינים אישיים שבינו לבינה ("לא! הוא חי בסרט שהוא מתקשר אליי עכשיו!")
לא מתייחסות ללקוחות (ביקשתי בערך אלף פעמים לבדוק מה קורה עם המזגן שלא עובד בחודש יולי)
עובדות בקצב איטי מאוד, לא כי הן איטיות, אלא כי הן מתעצבנות על השירות של "הוט" ומתקשרות למוקד השירות בזמן שהן מטפלות בי.
ועוד…
בקיצור, לפעמים אנחנו חושבות שעסק קטן שעושה פדיקור מניקור לא יכול ליפול יותר מדי. סך הכול עבודה פשוטה, לא הנדסת כימיה, ולכן נדמה לנו שאין כל כך מקום לטעויות.
אבל הינה, תראו את החוויה שלי, ואפילו כשבאתי בשיא הנוחות, וירדתי מתחת לבית עם כפכפים, יצאתי משם עייפה, מתוסכלת ולא מרוצה.
ועכשיו אני מעדיפה לחזור למרכז תל אביב, לפקקים ולחיפוש חנייה. אני מעדיפה לקבל קנס לפעמים. אני מעדיפה גם לשלם יותר ולבזבז יותר זמן, רק כדי לקבל שירות בוגר, איכותי ואחראי.
שרי, הינה אני באה.